Article on other languages:
- Thompson_submachine_gun
- Thompson_(samopal)
- Thompson_maskinpistol
- Thompson_(Maschinenpistole)
- Subfusil_Thompson
- Thompson-konepistooli
- Thompson_(pistolet_mitrailleur)
- Mitra_Thompson
- トンプソンM1短機関銃
- 톰슨_기관단총
- Submesingan_Thompson
- Thompson_pistoolmitrailleur
- Maskinpistolen_Thompson
- M1_(Thompson)
- Pistolet_maszynowy_Thompson
- Thompson_(submetralhadora)
- Пистолет-пулемёт_Томпсона
- Thompson_(kulsprutepistol)
- Thompson_M1A1
- 汤普森冲锋枪
 |
del.icio.us |
 |
Digg |
 |
Furl |
 |
|
 |
Rojo |
| Add to OnlyWire |
| M1 תומפסון | |
 |
|
| מידע כללי | |
| תכנון | ג'ון תומפסון, 1917–1919 |
| שנות שירות | 1938–1971 (בצבא ארצות הברית) |
| מידע טכני | |
| אורך כולל | 852 מ"מ (M1918/A1) 811 מ"מ (M1/A1) |
| אורך קנה | 267 מ"מ |
| משקל ריק | 4.9 ק"ג (M1918/A1) 4.8 ק"ג (M1/A1) |
| קצב אש | 600-800 כדורים לדקה, תלוי במודל |
M1 תומפסון הוא תת מקלע תוצרת ארצות הברית. הנשק, שהיה ידוע גם כטומי גאן או מכונת הכתיבה משיקגו היה אחד מכלי הנשק המפורסמים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים. הוא שימש פושעים, שוטרים, חיילים, טרוריסטים ואנשי חוק ברחבי העולם משנות העשרים ועד שנות השישים.
תוכן עניינים |
מפרט טכני
M1 תומפסון (1943)
- תחמושת - 0.45 אינץ'
- משקל - 4.78 ק"ג
- אורך כולל - 811 מילמטר
- אורך קנה - 267 מילמטר
- קצב אש - 700 כדורים לדקה
- הזנה - מחסנית חיצונית מתנתקת בת 20 או 30 כדור (בדגמים קודמים הנשק יכל לקבל תוף תחמושת)
- טווח מעשי - 50 מטר
רקע
לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה, ועם הגעת טכנולוגיית הנשק האוטומטי לבגרות, נוצר סוג חדש של נשק קל. הנשק היה קטן יחסית, ירה תחמושת של אקדח, אך היה לו קצב אש של מקלע. על בסיס מאפיינים אלה נקרא הנשק החדש תת-מקלע (Sub Machine Gun). אחד מתתי המקלעים המוצלחים הראשונים שנוצרו היה התומפסון או "טומי גאן". פיתוחו של התומפסון החל ב 1916, כשגרסתו הראשונה פותחה כבר ב1921. מעצב הנשק היה גנרל ג'ון תומפסון, ומכוון שהנשק פותח אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוחמצה הזדמנות לשווקו במלחמה זו והוא שווק לשוק האזרחי בארצות הברית (לא היו אז תקנות נגד נשיאת נשק אוטומטי).
הנשק
התומפסון עצמו היה תת מקלע כבד ומוצק, מבוסס על פעולת גז, שירה תחמושת אקדח בקוטר 0.45 אינץ'. תחמושת זו, ששימשה באקדח הקולט 1911 המפורסם, הייתה חזקה מאוד וקטלנית בטווח קצר. הנשק היה מסוגל לקצב אש אדיר של עד 700 כדורים לדקה, והוזן ממחסניות ותופי תחמושת של עד 100 כדורים. התומפסון היה אמין מאד, והצטיין בממדים קטנים שאיפשרו הסתרה קלה של הנשק. החסרון האמיתי היחיד של הנשק, פרט למשקלו הכבד, היה הטווח המעשי הקצר מאוד שלו.
"מכונת הכתיבה משיקגו"
תקופת היובש של שנות העשרים הפכה חלקים של ארצות הברית לאזורי קרב בין כנופיות שהתחרו על שוק האלכוהול המוברח. בארצות הברית של אותם ימים, שבה הנשק היה חופשי וללא הגבלה, נשאו אנשי ההדק של המאפיה כל דבר מאקדחי 0.22 אינץ' למקלעים קלים. הודות לממדים הקטנים וכח האש האימתני שלו, התחבב ה"טומי גאן" על המאפיונרים. אלה עשו בו שימוש הן לחיסול עבריינים יריבים והן נגד אנשי החוק. במיוחד התפרסמו מקרי רצח בשיקגו, עיר שהייתה מרכז ללחימה בין כנופיות מבריחים. השימוש הקטלני בתומפסון בירי אוטומאטי שיצר כותרות עיתונים מזעזעות, בשילוב עם הצליל הייחודי של תת המקלע, הקנה לו כינוי לא רשמי "מכונת הכתיבה משיקגו".
מלחמת העולם השנייה
התומפסון נכנס למלחמה עוד לפני ארצות הברית עצמה. יחידות בריטיות מיוחדות העדיפו אותו על פני הסטן הודות לאמינותו ולקטלניות הגבוהה יותר של תחמושת ה 0.45 אינץ'. הגרסאות הצבאיות היו בעלות קצב אש נמוך יותר כדי להקל על הדיוק. אך עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה הפך השימוש ב"טומי גאן" לנפוץ מאד. הנשק שימש כנשק אישי בכוחות מיוחדים ומוצנחים וכנשק אישי של מפקדי יחידות חי"ר אמריקאיות. החיילים האמריקאים אהבו את הנשק על כוחו ואמינותו, ומחלו לו על המשקל הגדול והטווח הקצר.
אבל החסרון העיקרי של התומפסון לא היה ברמת החייל הבודד. החסרון היה ברמה הכוללת - הנשק היה יקר ומסובך מאוד לייצור. על אף נסיונות במהלך המלחמה להוזיל ולפשט אותו, הנשק היה פשוט מורכב מדי בשביל ייצור בקנה מידה אדיר. כתוצאה מכך בערך באמצע המלחמה החלו האמריקאים להחליף אותו בM3 גריסגאן, שהיה דומה יותר מבחינה רעיונית לסטן הבריטי.
לאחר המלחמה
התומפסון המשיך לשרת בצבא ארצות הברית עד אחרי מלחמת קוריאה. חיילים אחדים בצבא ארצות הברית העדיפו אותו גם במלחמת וייטנאם, על חשבון רובה הM-16 הארוך או הM3 גריסגאן. ה FBI ויחידות אכיפת חוק אחרות המשיכו להשתמש ב"טומי גאן" עד שנות ה 70, ואז זנחו אותו לטובת ה MP5 הגרמני של הקלר וקוך.
בעולם השלישי התומפסון שירת צבאות רבים, פעמים רבות ביחידות העילית או כנשק אישי של מפקדים חשובים. הנשק זכה להערכה רבה בכל מקום, על אף שיחסית לתתי מקלע רבים משנות החמישים הוא היה נחות.
בצה"ל הצעיר הוכנסו לשירות מספר מוגבל של תומפסונים, בעיקר ביחידות עילית, והוחלפו על ידי העוזי בשנות החמישים. הנשק התפרסם בארץ כנשקם האישי של מאבטחי דוד בן-גוריון בזמן מלחמת העצמאות.