ערוץ 2

del.icio.us del.icio.us
Digg Digg
Furl Furl
Reddit Reddit
Rojo Rojo
Add to OnlyWire
ערוץ 2
פרטי הערוץ
קטגוריה: כללי, חדשות
שפה: עברית
מדינה: ישראל ישראל
אזור קליטה: המזרח התיכון, ניו יורק
שיטת שידור: DVB, PAL
הצפנה: וידאוגרד, שידור חופשי
אתר האינטרנט

ערוץ 2 (נקרא גם הערוץ השני) הוא ערוץ טלוויזיה מסחרי ישראלי, שהחל לשדר שידורים ניסיוניים באוקטובר 1986, במימון אגרת הטלוויזיה. הערוץ החל לשדר שידורים מסחריים ב-4 בנובמבר 1993 במסגרת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

תוכן עניינים

רקע

הצעות להקמת ערוץ טלוויזיה שני עלו כבר במהלך שנות ה-70, זמן לא רב לאחר תחילתם של שידורי טלוויזיה סדירים בישראל. סוגיית הקמתו של ערוץ טלוויזיה נוסף הפכה למוקד מחלוקת פוליטית בין המפלגות הגדולות בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, מחלוקת שמנעה בפועל את הקמתו. ביולי 1978 הקימה הממשלה ועדה לבדיקת הסוגיה בראשות חיים קוברסקי. הוועדה המליצה להקים ערוץ נוסף שיפעל מחוץ למסגרת רשות השידור, בפיקוח רשות נפרדת, וימומן משידור פרסומות. ההמלצות נגנזו עקב התנגדות המפד"ל, שהייתה אז מרכיב חשוב בקואליציה, לשידורים מסחריים. רק באוקטובר 1986 הונחו הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות להקמת רשות שידור שנייה על שולחן הכנסת. כל ההצעות עברו בקריאה ראשונה והיו אמורות להתגבש להצעת חוק אחת. במקביל הורה שר התקשורת דאז, אמנון רובינשטיין להתחיל ב"שידורי ניסיון" בכמה תדרים פנויים. החלטתו של רובינשטיין עוררה בעיה משפטית, שכן לא היה בסיס חוקי לשידורים האלה, אולם רובינשטיין הצדיק אותה בכך שמדובר בשידורי ניסיון בלבד שנועדו לתפוס את התדרים, כדי שלא ישמשו להרחבת שידוריהן של תחנות הטלוויזיה במדינות השכנות.

הערוץ השני החל לשדר את שידוריו הניסיוניים ב-7 באוקטובר 1986, בתקופה שבה הערוץ הראשון היה הערוץ הישראלי היחיד ששידר בישראל. בחודשים הראשונים נמשכו השידורים שעתיים או שלוש שעות מדי ערב, וכללו קליפים וקטעי מעבר שהסבירו איך לקלוט את השידורים. בפברואר 1987 הוחלט להעביר במסגרת שידורי הניסיון את משפט דמיאניוק בשידור חי. ביום העצמאות של אותה שנה שידר הערוץ הניסיוני אולפן פתוח בשידור חי במשך כל החג. שידורי יום העצמאות עוררו כעס ברשות השידור, וזו פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ודרשה את הפסקת שידורי הניסיון בטענה שאינם חוקיים. היועץ המשפטי לממשלה אישר את המשך השידורים אולם התנה זאת בכך שרשות השידור תפקח עליהם, שכן הכנסת טרם אישרה סופית את חוק הרשות השנייה, ולפי החוק שהיה קיים אז, רשות השידור הייתה הגוף היחיד המוסמך לפקח על השידורים. בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה התאפשר לערוץ הניסיוני לשדר גם שידורים חוזרים של תוכניות ישנות של רשות השידור. ב-1988 פרצה שביתה ברשות השידור שהביאה להפסקת השידורים בשעות אחר הצהריים והערב למשך 52 ימים. במהלך השביתה קיבל הערוץ השני הניסיוני אישור מהממשלה להרחיב את שעות השידור שלו ולשדר גם סרטי קולנוע ותוכניות קנויות שונות. משהתארכה השביתה ברשות השידור קיבל הערוץ הניסיוני אישור לשדר בתדרים של רשות השידור, דבר שנתפס בעיני השובתים כניסיון מצד הממשלה לשבור את השביתה. במהלך השביתה הגיעה אידה נודל לישראל, ועל הערוץ הניסיוני הוטל לשדר את טקס קבלת הפנים בשידור חי. עם תום השביתה הפסיקה רשות השידור את שיתוף הפעולה עם הערוץ השני הניסיוני, אולם שידורי הניסיון לא פסקו. בשלב זה החל הערוץ לשדר הפקות מיוחדות משלו, שחלקן נתפסו כאיזוטריות, אך חלקן זכו לפופולריות רבה. ב-1990 עבר חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בכנסת, ובכך הסתיים רשמית הפיקוח של רשות השידור על הערוץ השני והוא הפך לערוץ עצמאי.

בתחילת שנות התשעים, על אף הקמת הרשות השנייה, עדיין הוגדרו שידורי הערוץ השני שידורי ניסיון כיוון שלא נבחרו החברות המסחריות שיקבלו את הזיכיונות להפעלת השידורים הסדירים של הערוץ. תהליך הבחירה היה ממושך, וארך כמעט שלוש שנים. בתקופת מעבר זאת החל הערוץ לגבש לוח שידורים מסודר עם תוכניות בנושאים מגוונים. חלק מהתוכניות עדיין נשא אופי לא-שגרתי או אוונגרדי. התוכניות שזכו לפופולריות רבה בתקופה זו היו תוכנית הבידור של ארז טל ואברי גלעד "העולם הערב" ותוכנית האירוח "בשידור חי עם דן שילון". עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה החל הערוץ לשדר לקט יומי של כתבות מוקלטות מערוצי טלוויזיה זרים (כיוון שבשלב זה אסור היה לערוץ להפיק מהדורות חדשות בעצמו).

לאחר שבע שנים של שידורים ניסיוניים הסתיים המכרז לבחירת הזכייניות להפעלת הערוץ, ונבחרו שלוש חברות כמעט אלמוניות; קשת,רשת וטלעד (שגם הייתה חברת הפקה). המכרז הסתיים ב-3 בנובמבר 1993. במקביל הוקמה חברת החדשות של ערוץ 2. חברת החדשות פתחה את השידורים הסדירים במהדורת חדשות קצרה שהגיש יעקב אילון.

ב-4 בנובמבר 1993 החל הערוץ לפעול כערוץ מסחרי, לא נגבה באגרת הטלוויזיה, וכלל פרסומות. עם עליית הערוץ, קיבלו שלוש הזכייניות חוזה לעשור שידורים יחיד, במהלכו יחליפו ביניהן את ימי השידור, כך שלאחת יהיו שלושה ימי שידור ולשתיים האחרות שני ימים בלבד לכל אחת. עם הזמן נהפך הערוץ לערוץ הטלוויזיה הישראלי המצליח והנצפה ביותר, ושידר תכנים בולטים ופופולריים.

כעבור עשור, בשנת 2005, נתבקשו שלוש הזכייניות להגיש מצע שידורים וסכומי כסף משוערים לרשות השנייה. מתוך ארבעת הזכייניות (ביניהן "כאן", זכיינית שלא שידרה בעבר) נבחרו ב-13 באפריל 2005 "קשת" ו"רשת" להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב, כשמשנת 2008 הן מחליפות ביניהן את ימי השידור, כך שאחת תשדר ארבעה ימים והשנייה שלושה ימים בלבד. תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005, אז הפסיקה טלעד את שידוריה בערוץ ואילו קשת ורשת עברו לשידור של שבעה ימים בשבוע.

כמו כן משדר הערוץ ברצועת הצהריים את שידורי הטלוויזיה החינוכית משנת 1995. במסגרת הרצועה משודרות תוכניות בידור, תוכניות ילדים, אקטואליה ותרבות. בנוסף לכך משודרות מספר מהדורות חדשות במהלך היום, כולל מהדורה מרכזית בערב, במסגרת חברת החדשות, וכן הערוץ גם משדר תוכניות טלוויזיה מהארץ ומהעולם.

ביקורת כלפי הערוץ

כלפי הנהלת הערוץ, עולות פעמים רבות טענות כלפי הרמה הלא אחידה בשידוריו ועל רמת התכנים הנמוכה של אופרות סבון, שעשועונים, תוכניות בידור וריאליטי. כמו כן ישנן טענות חוזרות לגבי הפרסום הסמוי בשידורי הערוץ, בניגוד להוראות הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. יש גם הרואים בו כמספק תרבות הפרסום והצריכה הראשי בחברה הישראלית.

גופי שידור

גופי השידור המשדרים כיום בערוץ:

הפקות מקור בולטות בערוץ

תוכניות בידור

קומדיות מצבים

תוכניות תחרותיות ומציאות

סדרות טלוויזיה

תוכניות אקטואליה ותחקיר

שעשועונים

תוכניות ילדים ונוער

קישורים חיצוניים


This article is from Wikipedia. All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License.