האקדמיה ללשון העברית

Article in other languages:

קטע מבניין האקדמיה

האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון" ובהקשר המתאים - "האקדמיה") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" על פי חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953. האקדמיה היא ממשיכת דרכו של ועד הלשון העברית, והיא פועלת לכוון את התפתחות השפה העברית, כפי שמלמדות מטרותיה המפורטות בתקנונה:

1. לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה;
2. לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו;
3. לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק.

ההשראה להקמת האקדמיה הגיעה ממקבילתה בצרפת, האקדמיה הצרפתית, אשר הוקמה גם היא למטרות שימור הצרפתית וטיפוחה.

האקדמיה שכנה בבית המעלות עד שנת 1959 בדירת שלושה חדרים, ואז עברה לבניין חדש בקרית האוניברסיטה העברית שבגבעת רם.

משנת 1993 מכהן כנשיא האקדמיה הפרופסור משה בר-אשר.

סמכותה של האקדמיה

האקדמיה היא המוסד הפוסק בתחום הלשון, והחלטותיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח או תעתיק שנתפרסמו ב"רשומות" מחייבות את מוסדות החינוך והמדע, מוסדות המדינה והרשויות המקומיות. ההחלטות אינן מחייבות את הציבור הרחב, ולכן השפעתה על משתמשי השפה אינה רבה כל כך, בפרט בכל הנוגע לחידושי מילים, למרות שישנם לא מעט חידושי לשון שהתקבלו בציבור (כפי שמובא להלן בפסקה הבאה).

החלטות ותחדישי לשון חשובים

בין חידושי האקדמיה שנקלטו במידה זו או אחרת: קלטת ("קסטה"), עיצומים ("סנקציות"), הסעדה ("קייטרינג"), שדולה ("לובי"), מדגש ("מרקר") ומונית ("טקסי"). הצעות רבות אחרות, כגון "אימונית" (טרנינג), "גלגשת" (סקייטבורד) ו"מרשתת" (אינטרנט), לא נקלטו והציבור משתמש כמעט בלעדית במונח הלועזי. לעתים מתקבל חידוש מן הציבור הרחב, במקום החידוש שהציעה האקדמיה. כך, למשל, המונח "ממעך" שהציעה האקדמיה, נדחה על ידי המונח הנפוץ בציבור "כותש שום" (האקדמיה אישרה את המונח המקובל בציבור והוא הופיע במילון מונחים לשימוש כללי, תשס"א).

בין החלטותיה החשובות של האקדמיה:

כללי הכתיב חסר הניקוד (הוא הכתיב הרווח בימינו).
כללי הפיסוק.
התעתיק (כולל החלטות על התעתיק לצורך שילוט ומיפוי והפניה למסמך של ההחלטות על תעתיק השמות מלועזית לעברית).

פרסומים

לאקדמיה פרסומים רבים בתחום השפה העברית, ובהם:

"אֲקַדֵּם", העלון המדעי-פופולרי של האקדמיה ללשון העברית
"לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ", עלונים לחידושי מילים ולתיקוני לשון. מדור זה נכלל בשנים האחרונות בגיליונות "אֲקַדֵּם"
"לשוננו" - כתב עת מדעי לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה
"לשוננו לעם" - רבעון לענייני לשון
מילונים מקצועיים רבים (כ-150 במספר, המכילים כמאה אלף מונחים), בתחומים מגוונים:
- הטכנולוגיה והטכניקה: חשמל, מכונית, נגרות ועוד.
- מדעים מדויקים: מתמטיקה, פיזיקה, בינה מלאכותית ועוד.
- מדעי החיים: בוטניקה, זואולוגיה, ביולוגיה, רפואה ועוד.
- מדעי הרוח: מוזיקה, ספרנות, דקדוק ועוד.
- מילונים הקשורים לחיי היום יום: משפחה, תפירה ולבוש, כלכלת הבית ועוד.
- מילונים מתחומי עשייה שונים בחברה: חינוך, תרבות הגוף, דיפלומטיה, כבאות ועוד.
כללי הפיסוק וכללי הכתיב חסר הניקוד.
החלטות האקדמיה בדקדוק.

מפעל מחקר רחב היקף של האקדמיה הוא המילון ההיסטורי ללשון העברית, שנועד להציג את אוצר המילים של העברית בגלגוליו במהלך תולדותיו. קטע מתוך המילון שכבר פורסם, המוקדש לשורש "ערב", משתרע על 75 עמודים, ומרמז על היקפו השואף לאינסוף של מפעל זה.

ביקורת

חלק מהחלטותיה של האקדמיה ללשון העברית שנויות במחלוקת, ונתקלות בהתנגדות מצד ציבור דוברי השפה, כותבים ולשונאים.

סוג אחד של ביקורת מפנה את חציו כלפי עצם היומרה של גוף מרכזי כלשהו לקבוע החלטות "מלמעלה" בנוגע ללשון, אשר מטבעה מעוצבת בידי העם. גלעד צוקרמן תוהה: "אחת משלוש המטרות של האקדמיה ללשון העברית היא "לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה". אולם, האם אין זה אלא אוקסימורון? אם אנו רוצים ששפה תתפתח על-פי טבעה, מדוע לכוון אותה?"^[1]

סוג שני של ביקורת מצביע נקודתית על כך שהקשר שבין האקדמיה לבין הציבור דובר העברית אינו בהכרח הדוק, וכך רבים מתחדישיה אינם נקלטים בציבור כלל, ובעצם אינם רלוונטיים. כדוגמה ניתן לקחת את המילה "hit" ("להיט"): הצעותיה השונות של האקדמיה למונח עברי לא התקבלו בציבור, ורק מילה שנטבעה ברדיו היא זו שזכתה לאהדת הציבור, ובסופו של דבר גם התקבלה על ידי האקדמיה גופא.

כמענה לטענה הראשונה מסבירים דוברי האקדמיה כי אין היא מתיימרת לקבוע את צורתה של הלשון באופן מחייב, אלא רק להציע תקן למעוניינים בכך. כתגובה לטענה השנייה מצביעה האקדמיה על שורה של מילים שאכן התקבלו היטב בציבור, כך שמבחינתה אין היא בלתי רלוונטית, גם אם חלק מתחדישיה נדחים בסופו של דבר.

יצוין כי אם בעבר הייתה נטייה בקרב לשונאים לדבר על צורות "נכונות" ו"בלתי נכונות" בעברית, כיום התפיסה הרווחת היא שאין מונח שאינו נכון, אלא רק שאינו תקני ברובד מסוים של הלשון; שינוי תפיסה זו משתקף גם ביחסה המשתנה של האקדמיה במהלך השנים לתחדישיה והחלטותיה, שכיום נתפסות פחות מחייבות ויותר בגדר המלצות וקביעת תקן.

השם "אקדמיה"

לשאלה שרבים שואלים: מדוע בשמה של האקדמיה ללשון העברית נכללת המילה "אקדמיה", שמקורה לועזי, ניתנת תשובה מפורטת בעמוד למה "אקדמיה"? של אתר האקדמיה, ובה נאמר, בין השאר:

	כל שפה ולשון שואלת מילים מלשונות אחרות ומשאילה להן מאוצרה. מאות רבות של מילים שאלה העברית כבר בתקופותיה הקודמות (מקרא ולשון חכמים), ובהן אף שמות מוסדות נכבדים ומקומות ציבור, ולא נמנעו מכך אנשי הדורות וחכמיהם. סנהדרין, אצטדיון, אכסניה, פרדס, סנגוריה, מוזאון, תיאטרון, אוניברסיטה וטכניון הן אך דוגמאות אחדות לכך. כמוהן גם המילה אקדמיה. בכל לשונות התרבות של העולם קוראים בשם 'אקדמיה' למוסד שחבריו הם מלומדים, סופרים או אמנים גדולים. זה מוסד שתפקידו לפתח ולחקור בכוחות משותפים מדעים או אמנויות. יש בעולם אקדמיות ללשון, לספרות, למדעי הטבע, לאמנויות; ויש אקדמיות הכוללות כמה תחומים.

יצחק אבינרי, בספרו "יד הלשון", תוקף בחריפות את ההחלטה לבחור בשם "אקדמיה". לעומתו הביא נימוק אחר פרופ' טורטשינר בעת הדיון בשם החדש:

	מועט הוא החומר המתקבל במערכת... מעטים האנשים היודעים לכתוב על ענייני לשון... צעד חשוב - הפיכת ועד הלשון לאקדמיה. השם אקדמיה מכובד יותר... עי"ז נרכוש לנו גם כוחות וגם אמצעים חומריים... השם אקדמיה - אמצעי חשוב גם לצד הכספים, שכן לא יוכלו לסרב לאקדמיה מה שמסרבים לוועד הלשון.

את המילה "אקדמיה" יש להגות, על-פי האקדמיה, בהטעמה מלרעית, על משקל "אוכלוסייה", אך רבים בציבור הוגים אותו בהטעמה מלעילית.