ברטראנד ראסל

Poll without page-refresh

Article on other languages:

ברטראנד ראסל

תאריך לידה	18 במאי 1872
תאריך פטירה	2 בפברואר 1970
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	לוגיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המתמטיקה, תאולוגיה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המדע
הושפע על ידי	אפלטון, פיתגורס, דייוויד יום, אלפרד נורת' וייטהד, ג.א.מור, גוטלוב פרגה, לודוויג ויטגנשטיין
השפיע על	לודוויג ויטגנשטיין, קורט גדל, קרל פופר

ברטראנד ראסל כמתמטיקאי
Bertrand Russell

תרומות עיקריות

יצר את הפרדוקס הקרוי על שמו, "הפרדוקס של ראסל". יחד עם הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד כתבו ספרם המשותף "פרינציפיה מתמטיקה".

נתונים נוספים
ענף מדעי	לוגיקה
ארצות מגורים	הממלכה המאוחדת

ברטראנד ארתור ויליאם ראסל (באנגלית: Bertrand Russell;‏ 18 במאי 1872 - 2 בפברואר 1970) היה פילוסוף בריטי, שהשפיע רבות גם על התפתחות המתמטיקה והלוגיקה. בנוסף לפעילותו המדעית, עסק בפעילות חברתית, בפרט נגד הנשק הגרעיני והמלחמה בווייטנאם.

בלוגיקה מתמטית יצר ראסל את הפרדוקס הקרוי על שמו, "הפרדוקס של ראסל", שהוביל לתפנית בחקר יסודות תורת הקבוצות וליצירתה של תורת הקבוצות האקסיומטית. יחד עם הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד יצא ראסל למסע שאפתני של העמדת המתמטיקה על בסיס הלוגיקה, באמצעות ספרם המשותף "פרינציפיה מתמטיקה". מסע זה התגלה כחסר-תוחלת עם הוכחתו של משפט אי השלמות של גדל.

על מקורות ההשראה שלו סיפר ראסל כך: "בגיל 11, התחלתי, בהנחיית אחי, לקרוא את היסודות. זה היה אחד האירועים הגדולים בחיי, מסנוור כאהבה ראשונה. לא תארתי לעצמי שיש בעולם משהו ערב כל-כך. ... מאותו רגע, ועד שנתי ה-38 (עת סיימתי לכתוב את עקרונות המתמטיקה עם וויטהד), מתמטיקה הייתה העניין המרכזי והמקור העיקרי לאושר בחיי".

ראסל היה פציפיסט מצעירותו, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה נכלא בשל כך לחצי שנה. בתום מלחמת העולם השנייה נחרד ראסל מהמחשבה שלברית המועצות יהיה נשק גרעיני, והביע תמיכה במלחמת מנע שתימנע תוצאה זו. שנים אחדות לאחר מכן הפך לתומך נלהב בפירוק הנשק הגרעיני. בשנת 1961 נכלא שוב, משום שארגן שביתת שבת נגד הנשק הגרעיני.

בשנת 1963 זכה בפרס ירושלים (הוא היה הראשון שזכה בפרס זה).

בנוסף לכתיבתו המדעית (ממנה תורגם לעברית ספרו "בעיות הפילוסופיה"), עסק ראסל בכתיבה פילוסופית פופולרית, ורבים מספריו בתחום זה תורגמו לעברית: "כיבוש האושר", "בשבח הבטלה", "עקרונות השיקום החברתי", "הנישואין והמוסר", "הסמכות והיחיד", "ניצחון ולא בנשק" ועוד.

בשנת 1950 הוענק לראסל פרס נובל לספרות, "כאות הוקרה על כתיבתו המיוחדת ועל פועלתו בתחומים הומניטריים וחופש המחשבה".

ראסל התקשה לקבוע האם עליו להגדיר את עמדתו הפילוסופית כלפי הדת כאגנוסטית או שמא כאתאיסטית [1], והביע דעותיו בעניין זה במאמרו "מדוע אינני נוצרי"[2].