|
Article on other languages:
|
בודפשט (בהונגרית: Budapest) היא עיר הבירה כמו גם המרכז הכלכלי, התעשייתי והתחבורתי של הונגריה. כיום (2004) חיים בה למעלה מ-1,800,000 תושבים (כ-20% מאזרחי הונגריה). בשל סיבות הנעוצות במאזן הגירה שלילי, הן הגירה מחוץ לעיר אל אזורי הכפר, והן הגירה אל מחוץ להונגריה, הולכת אוכלוסיית העיר ופוחתת משיא של כשני מיליון תושבים באמצע שנות השמונים של המאה העשרים. סקרים דמוגרפיים חוזים כי בשנת 2015 תמנה העיר כ 1,780,000 תושבים. יישוב קדום מצוי במקום מאז המאה התשע עשרה לפני הספירה, אך העיר בודפשט המוכרת לנו כיום נוצרה בעקבות איחוד שלוש ערים - בודה, פשט ואובודה בשנת 1873. העיר הינה העיר השישית בגודלה באיחוד האירופי. נהר הדנובה הזורם בעיר מצפונה לדרומה, מחלק את מרכז העיר באופן סכימאטי לשני חלקים עיקריים - פשט, החלק המסחרי, הפיננסי והכלכלי, ובודה, אזור מסחרי פחות, ובו מונומנטים לאומיים כטירת בודפשט, וכן שכונות יוקרה. לבודפשט עשרים ושלושה רבעים.
גאוגרפיהמיקוםבודפשט ממוקמת בלב האגן הקרפטי על שני גדות נהר הדנובה, שהוא הנהר הארוך ביותר באירופה המרכזית. בודפשט מצויה בצפון המדינה, בסמוך לגבול עם סלובקיה. הדנובה הייתה ועודה נתיב תחבורה חשוב, ובודפשט מצויה בצומת דרכים ונתיב מסחר היסטורי בעל חשיבות רבה. פני העירבודה ההררית מצויה בגדה המערבית של הנהר, ואילו פשט המישורית בגדתו המזרחית. על הנהר מצוי אי (האי מרגיט). גשרים רבים מחברים את שני חלקי הנהר. העיר השלישית שאוחדה לאגד הערים "בודפשט" היא אובודה, המצויה מצפון לעיר. בבודה ההררית שתי גבעות עיקריות, שעליהן מונומנטים היסטוריים ותרבותיים, גבעת המצודה, וגבעת גלרט. על גבעת גלרט מצויה "אנדרטת השחרור" הענקית, שהוקמה על ידי הרוסים בשנת 1947 לציון שחרור העיר מידי הנאצים. פשט המישורית מוקפת בכבישי טבעת. פשט היא מרכזה התיירותי, המסחרי והפיננסי של בודפשט. מחוץ לה פרברים, שאוחדו עם העיר בתקופת השלטון הקומוניסטי. מעיינות תרמייםבודפשט מצויה לאורכו של קו שבר גאולוגי שיצר נביעה טבעית של מעיינות חמים. כמאה ועשרים מעיינות כאלו מצויים בתחומי העיר, ורבים מהם בעלי ערך רפואי. התרבות ההונגרית, אשר ידעה מאה וחמישים שנים של כיבוש טורקי, אימצה את הרחצה במרחצאות, וכיום פעילים מרחצאות רבים בעיר, המהווים מוקד משיכה לתושביה, וצורת בילוי עממי ייחודית. המרחצאות (חלקם מעורבים לגברים ולנשים) מצויים לעתים במקומות פתוחים, וחלקם פעילים עוד מימי הטורקים. הגדול שבמרחצאות העיר, שצ'ני, המצוי ב"פארק הגיבורים", מצוי על נביעה טבעית של מים בטמפרטורה של בין 73 ל 75 מעלות צלזיוס, המוזרמים אל בריכה מרכזית בלתי מקורה בטמפרטורה של 27 מעלות, כמו גם לבריכות מקורות בטמפרטורה הנעה בין 30 ל 36 מעלות. היסטוריהעדויות ליישוב אנושי באזור קיימות מאז המאה התשע עשרה לפני הספירה. תושביה המקוריים של בודפשט היו עם קלטי קדום, אשר הפך לחלק מן האימפריה הרומית במאה הראשונה לספירה. העיר הרומית אקווינקום, אשר נוסדה במקום אשר נקרא לאחר מכן "אובודה", הייתה משנת 106 עד המאה ה-4 הייתה זאת עיר הבירה של הפרובינקיה הרומית פאנוניה התחתית. עיר זו שימשה כנקודת מזרחית בין האימפריה ובין שבטים ברבריים במזרח. עם נפילת האימפריה הרומית היה האזור נתון לשליטת השבטים הפולשים ממזרח - הונים, ולאחר מכן גותים, לונגוברדים, אווארים וסלבים. בתקופה זו כבר התפתחו שני יישובים על גדות הדנובה - פשט, על הגדה המזרחית ובודה על הגדה המערבית. בתחילת המאה ה-10 שבטים מדיארים, אבותיהם של ההונגרים המודרניים, פלשו לאזור והקימו את ממלכת הונגריה. למרות ההרס שנגרם בפלישת המונגולים בשנת 1241, פשט הצליחה להתאושש, אך בודה, שהייתה מקום משכנה של הטירה המלכותית החל משנת 1247, הפכה לעיר הבירה ב-1361. כיבושה של הונגריה בידי הטורקים העות'ומניים במאה ה-16, פגע בגדילת העיר. פשט נפלה בידי הטורקים ב-1526 ואילו בודה כחמש עשרה שנים לאחר מכן. תקופת הכיבוש הטורקי הייתה תקופה של הזנחה, רעב ומחלות. בודה שימשה כמקום מושבו של הנציב הטורקי, ופשט הייתה נטושה בזמן הכיבוש האוסטרי בשנת 1686. בתחילת המאה ה-18 היו שלוש הערים - בודה, פשט ואובודה, נטושות למעשה, וזאת כתוצאה מן המרידות כנגד שלטון בית הבסבורג, בהנהגת פרנץ ראקוצי וכתוצאה ממגפת הדבר. אך לאחר שהתגברו תושבי העיר על מכשולים אלו החל גידול באוכלוסייה. החל משנת 1723 פשט החליפה את בודה כמקום מושבו של הנציב ונהנתה מגידול מואץ במאות ה-18 וה-19. בשנת 1800 הייתה אוכלוסיית העיר כחמישים וארבעה אלף איש. בשנת 1848 הייתה בודפשט למרכז מהפכני, ולמרכז לתנועה הלאומית ההונגרית, אשר מרדה בשנים אלו כנגד שליטי הבסבורג. תבוסתם של המורדים גרמה לקפאון בהתפתחות העיר, אך הפשרה בשנת 1867 לפיה ימלוך השליט ההבסבורגי על שני עמים אוטונומיים, הביאה להתפתחות מואצת. האיחוד תחת עירייה אחת הונהג לראשונה על ידי הממשלה ההונגרית המהפכנית בשנת 1849, אך המצב הוחזר לקדמותו עם דיכוי המרד. ב-1873 אוחדה העיר סופית, על מנת לשמש בירה מודרנית לעם ההונגרי. בין 1840 ל-1900 גדלה אוכלוסיית העיר המאוחדת פי שבעה, והגיעה ל-730,000 איש. בשנים אלה עברה העיר פיתוח מואץ והוקמו בה פרויקטים שאפתניים בקנה מידה עולמי. העיר התרחבה כלפי חוץ והוקמו שדרות רחבות שהעיקרית בהן היא שדרת אנדראשי. השדרה מחברת בין כיכר דיאק פרנץ שבלב בודפשט הישנה לכיכר הגיבורים והפארק העירוני שנבנו גם הם באותו הזמן. כמו כן, בניין האופרה נפתח לקהל ומיד תפס מקום של כבוד בחיי העיר. בחלק אחר של העיר, השוק המקורה של בודפשט הוקם ותוכנן בידי לא אחר מאשר גוסטב אייפל. אך הפרויקט השאפתני ביותר בשנים אלה היה בניית הרכבת התחתית שנחנכה בשנת 1896 בהשתתפות הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף. במאה ה-20 היה הגידול העיקרי באוכלוסייה בפרברים וברובע קישפשט, ורוב תעשיית הונגריה רוכזה בעיר הבירה החדשה. האבדות הכבדות בחיי אדם ואיבוד כמחצית משטח המדינה אחרי מלחמת העולם הראשונה הסבו רק מכה זמנית, והעיר המשיכה לגדול. ב-1930 מנתה אוכלוסיית העיר כמיליון אנשים, וכארבע מאות אלף אנשים בפרברים הסמוכים לה. מלחמת העולם השנייה הביאה על בודפשט חורבן והרס. הכיבוש הנאצי של העיר, ושחרורה לאחר מכן בידי הרוסים, ב-13 בפברואר 1945 לאחר מצור ממושך, הביאו להרג של כשנים-עשר אלף איש מן האוכלוסייה האזרחית. אך עיקר ההרג היה בהשמדתם של היהודים. יהודי בודפשט רוכזו בגטו בתוך תחומי העיר עצמה, במה שנקרא בעבר "הרובע היהודי". רבים מתו מרעב ומחלות בתוך תחומי הגטו, אך רבים אחרים נרצחו בבודפשט עצמה, על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה ההונגרים ממפלגת "צלב החץ", הרצח בוצע על ידי כבילת קבוצות של יהודים (כ-5000 סה"כ) והעמדתם על מעקה הגשר. ירייה אחת בראשו של הכבול הראשון בכל קבוצה, חרצה את דינם של הכבולים אליו לטביעה קבוצתית (ב-2005 הוקמה אנדרטת זיכרון על שפת הדנובה). רבים נוספים הושמדו באושוויץ. מתוך אוכלוסייה של כ-280,000 יהודים בעיר בודפשט לפני המלחמה, הושמדו כמאה אלף. בשנת 1948 השתלטו הקומוניסטים על הונגריה. ב-1949 אוחדו כפרים ועיירות מסביב לבודפשט עם העיר עצמה, וכך גדלה אוכלוסייתה ממיליון ל-1.6 מיליון נפש. בשנת 1956 הייתה בודפשט לזירתו של המרד ההונגרי כנגד השלטון הקומוניסטי. המרד דוכא ביד ברזל על ידי ברית המועצות, אך לאחריו רצו השלטונות ההונגרים הקומוניסטים, בראשותו של יאנוש קאדאר, להראות את הפרגמטיות שבמדיניותם, והשתמשו בבודפשט כחלון ראווה. עם זאת, היה השלטון הקומוניסטי בתקופת קאדאר שלטון כושל מבחינה כלכלית, והעיר לא שיגשגה בתקופה זו. נפילת השלטון הקומוניסטי ועלייתה של הדמוקרטיה בהונגריה, כמו גם צירופה של הונגריה לאיחוד האירופי, הביאו למהפכים ולקשיים כלכליים וחברתיים, אשר הביאו לכך שאוכלוסייתה של בודפשט קטנה בכחמישה-עשר אחוז בעשרים השנים האחרונות. אוכלוסייהאוכלוסייה לאורך ההיסטוריה
יהודיםהתיישבות היהודים בבודפשט תחילתה אף בימי ההתיישבות הרומאית. במאה ה-12 הזמין המלך בלה הרביעי יהודים להונגריה, וזו תחילת הקהילה היהודית המאורגנת בעיר. בשנת 1744, גורשו יהודי בודה על ידי הקיסרית מריה תרזה ששימשה אף כמלכת הונגריה, הם שבו אליה כעבור כשלוש שנים, לאחר התערבות דיפלומטית של הסולטן הטורקי ותשלום כופר רב. עם השנים הייתה בודפשט למרכז יהודי משגשג ופורח, ויהודיה, כיהודי הונגריה, קיבלו זכויות אזרח מלאות, תחת שלטון האימפריה האוסטרו הונגרית. היהודים השתלבו בחיי האקדמיה, בעולם המשפטים והכלכלה. בודפשט היא מקום לידתו של בנימין זאב הרצל וכיום שלט המצוי במוזיאון היהודי הסמוך לבית הכנסת ברח' דוהאני מציין את בית הולדתו. המאה התשע עשרה הייתה זמן של פריחה כלכלית וחברתית. בתקופה זו נבנה בית הכנסת הגדול בעיר, ברחוב דוהאני, שהוא בית הכנסת השני בגודלו בעולם. בית כנסת זה שייך לזרם הנאולוגי הדומה לזרם קונסרבטיבי מתון , והוא מעוצב בעיצוב יוצא דופן הכולל אלמנטים גותיים, מוריים וביזנטיים. בזמן הכיבוש הגרמני שימש בית הכנסת כמרכז משרדים לצבא הכובש, וצריחיו שימשו להצבת אנטנות. כך ניצל בית הכנסת מהשמדה, ובשנות התשעים שופץ והוחזר לתפארתו המקורית, והינו פעיל כיום. עלייתו לשלטון של האדמירל מיקלוש הורטי סימנה אסון ליהודי הונגריה. הורטי היה בעל ברית נאמן לנאצים, והחל בפעולות אנטישמיות, שכללו את חובת ענידת הטלאי הצהוב משנת 1941. נסיונות הסיוע של היישוב בארץ ושל הצבא הבריטי ליהודי הונגריה, במשלוחם של צנחנים, לא עלו יפה. בת העיר חנה סנש אשר הייתה בין הצנחנים, נתפסה והוצאה להורג. אסונם של יהודי העיר, ויהודי הונגריה, הגיע לשיאו עם כיבושה של העיר על ידי הנאצים, בחודש מרץ 1944. מחודש זה, ועד לשחרור העיר בפברואר 1945 נספו כמאה אלף יהודים מתוך 280,000 יהודים שישבו בעיר לפני המלחמה. היהודים רוכזו בגטאות, עם הכיבוש הגרמני במרץ 1944. חלקם נספה בגטו מרעב וממחלות. רבים נרצחו ברחובות על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה ההונגרים שלהם ממפלגת צלב החץ, ורבים נשלחו להשמדה באושוויץ. בשנים 1944-1945 ירו אנשי 'צלב החץ' ברבים מיהודי בודפשט על גדות הדנובה, והשליכו את גופותיהם למים, מבלי שהובאו לקבורה. ב-2005, במלאת 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, הוקמה אנדרטת הנצחה על גדות הדנובה בבודפשט, בשם 'נעליים על הדנובה', המנציחה את המתים. כיום קיימים בבודפשט אתרי זיכרון לשואה, כאשר הבולט שבהם הינו אנדרטה בצורת ערבה בוכיה, כאשר על כל אחד מאלפי עליה, שם של יהודי שנרצח. במקום מצויה גם אנדרטה לזכרו של חסיד אומות העולם, השבדי ראול ולנברג אשר הציל חייהם של יהודים רבים, אך נעלם עם הכיבוש הרוסי. אנדרטאות אלו מצויות בחצר המוזיאון היהודי, בסמוך לבית הכנסת ברח' דוהאני, באתר בו טמונים אלפים מיהודי בודפשט, שנספו בשואה והובאו לקבורה בקבר אחים. משפחותיהם של כמה מן הטמונים בקבר הציבו במקום לוחיות זיכרון משיש. הקהילה היהודית בבודפשט גדולה ומאורגנת, ומונה כ-80,000 נפש. מרכז הקהילה האורתודוקסית הוא בבית הכנסת הגדול שברחוב קוזניצי, ששרד את השואה מאחר ושימש במהלך מלחמת העולם השנייה כאורווה עבור סוסי הצבא הכובש. במקום אף פועלת מסעדת חנה הוותיקה ("האנה" בעגה היהודית המקומית) שלה הכשר מהודר. בחצר בית הכנסת קיימת מבשלה למיצוי אלכוהול בו מיוצר השליבוביץ ההונגרי המפורסם ממיצוי של שזיפים בהשגחתו של רבה האורתודוקסי של בודפשט. כמו כן פעיל בקומה השנייה של בית הכנסת בית ספר יהודי "חסד לאברהם" המשמש בעיקר ללימודי אחר הצהריים ויום ראשון לילדים יהודים תושבי העיר. הקהילה האורתודוקסית מתחזקת גם מקוה טהרה, בית עלמין ושחיטה כשרה. אנשי חב"ד מקיימים אף הם פעילות יהודית בעיר ובקמפוס של האוניברסיטה המקומית, שבין כתליה לומדים כ-1,500 סטודנטים ישראלים בעיקר: רפואה, רפואת שיניים, רוקחות ווטרינריה. מבית הכנסת שברחוב דוהאני פועלת גם קהילה ניאולוגית, המפעילה את המוזיאון היהודי, בית העלמין הניאולוגי ועוד. מספר רב של קניונים ברחבי העיר נמצאים בבעלות אנשי עסקים ישראליים. חיי תרבותבעיר פועלים מספר תיאטראות ואחת האופרות היפות באירופה. יש מגוון רחב של בתי קולנוע המציגים סרטים עדכניים. בנוסף לכך יש הרבה גלריות, מוזיאונים ואקדמיה למוזיקה, שם נערכים קונצרטים פתוחים לקהל במחירים מסובסדים (כ30 שקל לקונצרט). תחבורהתחבורה אוויריתנמל התעופה פריהגי הנמצא כ-24 ק"מ דרום מזרחית לעיר, הינו נמל התעופה העיקרי בהונגריה. לנמל התעופה שלושה מסופי נוסעים. פריהגי 1, פריהגי 2/A ופריהגי 2/B. רכבתבודפשט היא צומת רכבות חשוב, והרכבת מקשרת את העיר עם ערים חשובות אחרות באירופה. בבודפשט שלוש תחנות רכבת גדולות - תחנת הרכבת המזרחית (קלטי), תחנת הרכבת הדרומית (דלי) ותחנת הרכבת המערבית (ניוגטי). תחבורה פנימיתהרכבת התחתית בבודפשט היא בין הוותיקות בעולם, ורק הרכבת התחתית של לונדון קדמה לה. הקו ההיסטורי M1 הוא הקו "הצהוב", פועל עדיין, ושוחזר למלוא תפארתו המקורית. שני הקוים האחרים M2 (הקו האדום) ו M3 (הקו הכחול) נבנו לאחריו, ומשמשים חלקים אחרים של העיר. שלושת הקוים נפגשים בנקודה אחת בעיר - כיכר "פרנץ דאק" בפשט. בנוסף לרכבת התחתית פועלים בבודפשט הרבה קווי אוטובוסים, חשמליות ואוטובוסים חשמליים (טרוליבוסים). כלל רשת התחבורה בבודפשט מופעלת על ידי הBKV והיא מעניקה כיסוי תחבורתי טוב לכלל חלקי העיר. כמות כלי הרכב הפרטיים קטנה יחסית ורוב הרחובות צרים (הכביש הראשי בדרך כלל בעל שני נתיבים לכל כיוון). הגשרים בבודפשטבין צידה המערבי והמזרחי של הדנובה מחברים גשרים רבים. במרכזה של בודפשט ארבעה גשרים היסטוריים, המהווים עורק תחבורה מרכזי בעיר, כמו גם שכיית חמדה תיירותית. גשר השלשלאות (Lánchíd)גשר הקבע הראשון על פני הדנובה נבנה בין 1839 ל 1849. הגשר תוכנן בידי האנגלי ויליאם טירני קלארק, ונבנה בידי האנגלי אדם קלארק. בשני קצות הגשר פסלי אריות מעוטרים. במהלך מלחמת העולם השנייה פוצץ הגשר, אך נבנה מחדש בשנת 1949. הגשר מוביל אל מינהרה החצובה בהר מתחת לגבעת המצודה, ואורכה 350 מ'. המינהרה נפתחה בשנת 1856. מראהו של הגשר, כאשר מצידו האחד גבעת המצודה והמונומנטים הלאומיים שעליה, ומצידו השני בניין הפרלמנט, הינו אחד המראות היפים בבודפשט. גשר ארז'בט (אליזבת) (Erzsébet híd)הגשר קרוי על שמה של הקיסרית האוסטרית שנרצחה בשנת 1898. פסלה של הקיסרית ניצב בצידו המערבי של הגשר. במקור נבנה הגשר בשנת 1903 ובשעת בנייתו היה הגשר הארוך בעולם, אשר אינו משתמש בעמודי תמיכה במרכזו. במלחמת העולם השנייה הופצץ הגשר ונבנה מחדש בשנת 1964, אך לא בצורתו המקורית. גשר החירות (Szabadság híd)הגשר נבנה לרגל חגיגות אלף השנים לכיבושה של הונגריה על ידי המדיארים, בשנת 1896. במקור נקרא הגשר על שם הקיסר פרנץ יוזף, אשר חנך אותו. מצידו האחד השוק המקורה של בודפשט, ומצידו השני גבעת גלרט. גם גשר זה נהרס בזמן מלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש. גשר מרגיטהגשר, שנבנה בשנת 1876, מחבר את האי מרגיט עם בודה ופשט. שני חצאי הגשר (שבמרכזם חלקו הדרומי של האי) מצויים בזווית של 150 מעלות אחד כנגד השני. בתחילה נבנה הגשר ללא גישה לאי, אך זו נוספה בשנת 1900. אתרי תיירות
נהר הדנובה
פשט
בודה
שונות
האתרים ההיסטוריים על גדות הדנובה וטירת בודה הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1987. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
This article is from Wikipedia. All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License.